איך זכה אדם אשר טבע בחוף בלתי מוכרז וללא מציל לפיצוי בסך 8,300,000 ₪ ?
Category
טביעה בים הינה אסון נורא. המחסור הממושך בחמצן גורם במקרים רבים למותו של התובע ובמקרים אחרים – לנכויות קשות לרבות עיוורון ומוגבלות סיעודית מלאה, אשר הופכים את חיי הנפגע ומשפחתו לגיהנום ומצריכים הוצאות קיום כבדות ביותר.
האם במקרה של טביעה בחוף ללא מציל חלה מלוא האחריות על הטובע עצמו? במקרים רבים התשובה לכך היא חיובית כלומר – מלוא האחריות חלה על הטובע עצמו.
עם זאת, ישנם מקרים בפסיקת בית המשפט, בהם נמצא כי גורמים נוספים לא ביצעו כראוי את תפקידם ועל כן עליהם להשתתף באחריות לאסון הטביעה. בית המשפט מכיר בעובדה שלמדינה ולרשויות ישנו תפקיד בשמירה על שלום הציבור בחופים, קיימים תקציבים וכוח אדם אשר אמור לנקוט בפעולות מסויימות וכאשר קיים מחדל מצידם – גם הם נושאים באחריות.
חופים בלתי מוכרזים, חופים אסורים לרחצה וכניסה לים ללא שרותי הצלה
מדינה ישראל משופעת בכ 306 ק"מ של חופים אך רק בכ 19 ק"מ פועלים שירותי הצלה (חופים מוכרזים) כ 156 ק"מ נוספים מוכרזים כמסוכנים ואסורים לחלוטין לרחצה וכ- 131 ק"מ מהחופים הינם חופים ללא מצילים אשר במקרים רבים אינם מוגדרים כאסורים לרחצה (חופים לא מוכרזים).
חלק ניכר מאסונות הטביעה בים מתרחשים בחופים שאינם מוכרזים.
כניסה לים בחוף אשר לא פועלים בו שרותי הצלה מהווה סכנת חיים וכאמור, באסונות רבים הנפגעים נושאים באחריות המלאה לנזקיהם.
עם זאת, במצבים מסוימים, למשל – כאשר מתקיימת סיטואציה של סכנה בלתי רגילה, מוטלת אחריות – גם על הרשות המקומית, המדינה ומפעילי החוף כאשר הם לא נקטו בפעולות אקטיביות מספיקות.
חיוב העירייה והמדינה בפיצוי בסך 8.3 מליון ₪ בגין סלעים שקשה להבחין בהם בחוף בלתי מוכרז
במקרה המתואר בכותרת (787-99 פלוני נ עיריית הרצליה) מדובר באדם אשר נכנס לרחוץ בחוף בלתי מוכרז שלא פעלו בו שרותי הצלה וזאת בסמוך לחוף מוכרז שהיה צמוד לו (אשר גם בו לא פעלו באותו זמן שרותי הצלה). תוך כדי השחיה נחבט ראשו בסלע והוא טבע וסבל מנכויות קשות.
בית המשפט השתכנע כי באותו חוף קיימות סכנות מיוחדות ונסתרות, מעבר לסכנות הרגילות, ובכלל זה סלעים ושוניות שקשה להבחין בהם.
נקבע כי הרשויות לא פעלו כמצופה מהן וכי לאור הסכנה שנשקפה מן הסלעים בשונית התת-מימית – היה צורך בשילוט מפורש שיזהיר מן הסכנה ואשר ייצור הבחנה ברורה בין קטע החוף הבטוח (המוכרז), לקטע המסוכן.
כאמור, התובע פוצה בסך של כ 8,30,000 ₪ זאת לאחר ניכוי חלקו של התובע עצמו באחריות (אשם תורם) בשיעור 30%.
הטלת אחריות בגין מדרגה תת ימית הקרובה לחוף בכנרת
דוגמא נוספת להטלת אחריות בגין סיכון סמוי מן העין, ניתן למצוא בפסיקת בית המשפט המחוזי בת"א בעניין ת.א 3096/99.
במקרה זה דובר בחוף מוכרז בכנרת, בשעה שבה לא נכח במקום מציל ובתובע אשר לא ידע לשחות.
בית המשפט מצא כי התובע צעד מספר מטרים במים רדודים של חוף המלון, ואז "צנח למדרגה עמוקה תת מימית בעומק של מספר מטרים וטבע" !!!.
נקבע כי המדרגה התת ימית שקיומה היה ידוע ומוכר לרשויות הגבירה מאד את הסיכון שבכניסה למים ועל כן, היה על מפעילת החוף ועל הרשויות לנקוט בצעדים אקטיביים נוספים לביטול הסכנה ו/או איסור הרחצה ו/אזהרה ברורה ומובהקת יותר.
בית המשפט פסק פיצוי בסך של כ 4,000,000 אשר התחלק בין מפעילת החוף, העירייה והמדינה.
חיוב מפעיל חניון בחוף בלתי מוכרז
בתביעה כנגד מועצה מקומית עמק הירדן, דובר על מפעיל חניון הצמוד לחוף שהיה בלתי מוכרז ("חוף סוסיתא") אשר לא היו בו סיכונים מיוחדים ואף היה שלט הקובע כי "הרחצה היא על אחריות המתרחץ".
מפסק הדין עולה כי סממני המקום, השלט, החשבונית והמתקנים שנמצאו במקום, הצביעו כי המדובר בתשלום עבור כניסה לחוף ולא לחניון בלבד. בית המשפט קבע כי בסיטואציה זו חלה אחריות על מפעיל החניון ועל הרשות המקומית וזאת למרות שהוכח כי הנפגע לא ידע לשחות! ע"א (חיפה) 1256/05
חיוב מפעיל חניון בחוף אסור לרחצה
בפסק הדין בעניין חוף רסטל (רע"א 3238-13) דובר על טרגדיה שבה מצאו את מותם אב ושני ילדיו הקטינים.
החוף עצמו היה חוף מסוכן ואסור לרחצה. איסור הרחצה הובהר בשילוט ברור שהוצב בחוף. מן הצד השני מצא בית המשפט כי "מדובר במקום שנוהל והופעל כאילו היה חוף רחצה מוכרז לכל דבר" .
במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט כי "אין די בשילוט האוסר את הכניסה למי הכנרת, שילוט שאיש מציית לו בפועל, ואף לא יוחסה לו חשיבות רבה, נוכח שירותי החוף הקיימים במקום."
בית המשפט קבע כי לא היה קושי כלכלי או מעשי להפעיל מפקחים אשר יאכפו בפועל את איסור הרחצה. כמו כן המדינה והרשות המקומית ידעו שהמקום מושך מתרחצים אשר מתעלמים מאיסור הרחצה אך לא עשו די – לא הוציאו צו סגירה למקום ואף לא אכפו את איסור הרחצה.
מצב שבו הטובע הראשון נכנס מחוף מוכרז והאזרח שנכנס להצילו נכנס לים מחוף בלתי מוכרז שהיה מסוכן
במקרה הטראגי שנדון בע"א 6189/99 (ירושלים), טבע אדם אשר נכנס להציל קטין שטבע. הקטין נכנס למים מחוף מוכרז. הטובע המציל נכנס למים מאיזור רחצה בלתי מוכרז. בית המשפט מצא כי באיזור בו ארעה הטביעה של המציל, התקיימו סכנות מיוחדת אשר חייבו הצבת סימון ושילוט המתריע על כך והאוסר את הרחצה במקום.
פיצוי בסך של כ 10,000,000 ₪ (בניכוי ב. לאומי) בגין טביעת נער בחוף מוכרז שלא היה בו מציל בשל שביתת מצילים.
פסק דין זה מהווה את אחת הדוגמאות המובהקות לאקטיביות הנדרשת מהרשות בסיטואציה מסוכנת במיוחד.
בית המשפט הטיל אחריות על עיריית רשל"צ, בין היתר, היות וביום שביתת המצילים – העירייה לא הציבה שילוט מיוחד על קו המים להתריע כי אין מצילים וכן לא תגברה את מספר פקחי החוף ביום השביתה על מנת שימנעו באפקטיביות רבה יותר, כניסה למים, ולא ציידה את הפקחים ב"מגה פון" כדי שיזהירו את המתרחצים ויקראו להם לצאת מהים.
על הסתדרות העובדים הוטלה אחריות לאחר שבית המשפט מצא כי השימוש בזכות השביתה בימי הקיץ – סיכן את שלום הציבור באופן בלתי מידתי.
סיכומו של דבר
בתי המשפט הטילו במקרים רבים את האחריות המלאה לטביעת אדם על הנפגע עצמו. (כך למשל במקרה הטראגי בעניין פלוני נ' עיריית רשל"צ ת.א. 14754/04 בו הוכח בבית המשפט כי המנוח נכנס למים, לאחר שהסתיימו שרותי ההצלה בחוף.)
עם זאת, במקרים רבים אחרים הטיל בית המשפט את האחריות על הרשויות ועל גורמים אחרים, למרות שהנפגע נכנס לים בחוף ללא שרותי הצלה וזאת מתוך ההכרה באחריות של גופים ציבוריים המקבלים תקציב ו/או שכר, בגין אי ביצוע תפקידם למנוע סכנה לחיים ממי שחפץ לשכשך במי הים בחוף.
במקרה בו ארע אסון של טביעה, יש לחקור את הנסיבות המיוחדות והספציפיות לפני שתוסק כל מסקנה משפטית בדבר זכות התביעה ורצוי שהדבר ייעשה בלווי משפטי של עו"ד הבקיא בתביעות מסוג זה.
למשרדנו ניסיון רב בטיפול בתביעות נזיקין ורשלנות רפואית גדולות ומורכבות.
למידע נוסף ולייעוץ ניתן לפנות למשרדנו באמצעות טופס הפניה כאן או בטלפון 03-6448886.
